עוברים דירה

עברתי לוורדפרס,
אני כותבת שם על נוירו-חינוך, חוויות מלמידה והוראה מקוונת, למידה בדרך החקר, הוראת המדעים וקצת ספרות.
הנה הקישור.
נתראה שם,
גילמור

גישות בהוראת המדעים

• גישת השינוי המושגי (conceptual change)
• הגישה הסוציו-תרבותית
• הגישה הביקורתית

המחקר על למידת מדעים מתמקד בפיתוח אוריינות מדעית - מונח המתאר את הידע המדעי, דרכי הפעולה ((practices, והערכים שאנו מקווים שתלמידים ירכשו כאשר הם לומדים מדע. השאיפה בחינוך לאוריינות מדעית היא שהלומדים ירכשו העצמה חברתית וגישה לקהילות מדעיות, ויכולת לקיים דיאלוג עם עולם החומר (טבע וטכנולוגיה). 

אז מה הבעיה? רוב החוקרים בחינוך המדעי קובלים על כך שמוסדות החינוך הרשמיים למעשה אינם עוזרים לרוב התלמידים ללמוד ולהבין מדע. לכן, עולות שתי שאלות שהמחקר העוסק בלמידת מדעים צריך לענות עליהן: 1. מדוע תלמידים לא לומדים מה שאנחנו מנסים ללמד אותם? 2. מדוע נשמר פער ההישגים?

גישת השינוי המושגי (Conceptual Change Theory, CCT)

אוריינות מדעית כהבנת מושגים ועקרונות מדעיים

הגישה בעלת ההשפעה הארוכה והמשמעותית ביותר בקהילת הוראת המדעים היא גישת השינוי המושגי. רבות מהשיטות ונקודות המבט בגישה זו נבעו מהמחקר ההתפתחותי של פיאז'ה וקישורו לרעיונות על ההיסטוריה של התפתחותו של הידע המדעי (תומס קון). קבוצתו של פוזנר גיבשה מודל ללמידת מדעים המסביר את עמידותן של טעויות המשגה (misconceptions) בפני שינוי. פוזנר ועמיתיו הציעו כי ללומדים יש "אקולוגיות מושגיות" וכי הלמידה אצל אנשים דומה לתהליך המורכב של שינוי תיאוריות במדע. גישה זו חוללה בשנות השמונים כמות גדולה של מאמרים בהם מתוארות תפיסות חלופיות לכל נושא בתכנית הלימודים.

מאפייני המחקר בגישת השינוי המושגי

מדע כדיאלוג תיאורטי עם הטבע: חוקרי השינוי המושגי מתמקדים בעיקר בעולם החומר ופחות בהיבטים החברתיים של הלמידה. בעיניהם כוחו של המדע טמון בשימוש כללי של הבנה המתבססת על מודלים כדי להבין את הטבע.

לומדים כחושבים רציונאליים אך לא מנוסים, ולמידה כשינוי מושגי: חוקרי השינוי המושגי מניחים שלומדים מגיעים ללמידה עם רעיונות משלהם לגבי הנושאים (טעויות חשיבה, misconceptions, תפיסות נאיביות, alternative frameworks). רעיונות אלו חלשים יותר מהתיאוריות המדעיות ופחות מדוייקים, אולם הם מתאימים לאינטואיציה ולניסיון של התלמידים. לכן היעד הוא לאפשר לתלמידים גישה להתנסויות חדשות עם עולם החומר, התנסויות שאינן מתאימות לתפיסות המוקדמות של התלמידים ולעזור לתלמידים להיווכח בעוצמתו של המודל המדעי המסביר את התופעות. תהליך מורכב זה נקרא שינוי מושגי. התלמידים לומדים וגם מבינים רק אם הם משנים את האקולוגיות המושגיות שלהם ומתאימים לתוכן את המושגים המדעיים המתוחכמים יותר.  חלק גדול מהמחקר על שינוי מושגי מתמקד במיפוי האקולוגיות המושגיות של תלמידים בגילאים שונים בנושאים שונים.

שיטות המחקר המשמשות לניתוח תפיסות של תלמידים: מבחנים כתובים, ראיונות, בירור מהלכי פתרון בעיות בעל פה (think aloud protocols) כדי לבנות טיעון המתייחס להבנה של התלמידים לפני ואחרי ההוראה. במחקרים הללו מושם דגש על תקפות המבחנים והאובייקטיביות של החוקרים. החוקרים כותבים בגוף שלישי בד"כ.

שיטות ההוראה:  רוב המחקרים בגישת השינוי המושגי מתעדים את תפיסות התלמידים ותגובותיהם להוראה מסורתית. מחקרים אחרים בגישה זו בודקים את ההשפעה של התערבות הוראתית על ידע התלמידים. חוקרי השינוי המושגי מאמינים שלמידה מוצלחת מונעת על ידי מצבי קונפליקט מושגי כמו המצבים שהובילו להתקדמות המדע במהלך ההיסטוריה. מאפשרים לתלמידים להיווכח בניגוד שבין תפיסותיהם והתפיסות המדעיות החלופיות ובחוזקן של האחרונות ומידת הדיוק שבהן.

כוחו של המחקר בגישת השינוי המושגי ומגבלותיו

גישת השינוי המושגי היא גישה רווחת בהוראת המדעים, בין השאר מאחר שהיא מציעה תשובה פרודוקטיבית להתמודדות עם השאלה: מדוע תלמידים אינם לומדים את מה שאנו מנסים ללמד אותם? לפי גישה זו, תלמידים מגיעים לבית הספר עם מערכי חשיבה חלופיים המעצבים את תפיסתם ואת הפרשנות שלהם לתופעות ולא מקבלים התייחסות לכך בהוראת המדעים בביה"ס. זו תשובה פרודוקטיבית משום שהיא מציעה דרך פעולה: זיהוי מערכי החשיבה החלופיים של התלמידים והתייחסות מפורשת אליהם. בנוסף, גישה זו בונה על הרקע האינטלקטואלי של המחנכים. שכן תנאי למחקר בגישת השינוי המושגי הוא ידע וכישורים הנרכשים במהלך ההכשרה המדעית והניסיון בחינוך מדעי. ההכשרה המדעית מלמדת אנשים להיות מכוונים לתיאוריות רציונאליות וקוהרנטיות ולכן מורי המדעים שמים לב באופן מיוחד לחשיבה כזו בשפה ובחשיבה של התלמידים שלהם.

לגישת השינוי המושגי יש השפעה משמעותית על המדיניות בהוראת מדעים. למשל כותבי הסטנדרטים האמריקאים (AAAS, 1993, NRC, 1996) נעזרו בממצאי המחקר בגישת השינוי המושגי בכתיבת ה- benchmarks וההמלצות להוראה (בייחוד פרק 15 ב-Benchmarks).  ספרי לימוד רבים כוללים רשימות של טעויות חשיבה נפוצות ב"ספר למורה".

עם זאת, הראיות ליתרון שבשימוש בתוצאות המחקר בגישה זו לשיפור ההוראה, אינן חד משמעיות. פורסמו מחקרים המדגימים התערבות מוצלחת המתבססת על מחקר השינוי המושגי ואשר ניתנה על ידי מורים בודדים למספר קטן של תלמידים. ניכר קושי לקחת את השיטות החדשניות ולהרחיבן אל מעבר לכיתה של החוקר. בנוסף, מתעוררות שאלות כגון, מה חשוב לאוריינות מדעית מלבד הבנת המושגים? ראיית התלמידים כ"קדם-מדענים" המבינים את העולם על בסיס תיאוריות חבויות אינה בהכרח כל הסיפור. הבנה מדעית אינה מסתכמת רק בהבנת עקרונות ליבה, אבל בכך גישה זו מתמקדת.

הגישה החברתית-תרבותית (sociocultural)

אוריינות מדעית כהשתתפות בקהילת שיח

גישה זו נשענת על המחקר של לב ויגוצקי. בניגוד לדגש שפיאז'ה שם על הלמידה של ילדים תוך כדי האינטראקציה שלהם עם עולם החומר, ויגוצקי מתמקד בלמידה של ילדים כתוצאה מהשתתפותם בפעילויות עם אנשים אחרים. החוקרים בגישה הסוציו-תרבותית בדומה לחוקרי השינוי המושגי מתעניינים  בקהילות ובדרכי הפעולה המדעיות. אולם, בעוד החוקרים בגישת השינוי המושגי מתמקדים בהיסטוריה האינטלקטואלית ובפילוסופיה של המדע, החוקרים הסוציו-תרבותיים מתמקדים בניתוח התרבות והשפה של הקהילות המדעיות. הם מבססים את המחקר שלהם על מחקרים אנתרופולוגיים על הדרך שבה אנשים לומדים להשתמש בדרכי הפעולה ובמשאבים בהקשר האינטלקטואלי והתרבותי שלהם. הם מנתחים את השפה בה אנשים משתמשים ומשמעותה בהקשר חברתי ותרבותי.

שיטות המחקר בדרך כלל כוללות איסוף וניתוח נתונים אתנוגרפיים.

מאפייני המחקר הסוציו תרבותי

מדע כשיח קהילתי (discourse community). בניגוד לחוקרי השינוי המושגי המדגישים את הדיאלוג של המדענים עם הטבע, החוקרים הסוציו-תרבותיים מתמקדים בדיאלוג של המדענים עם אנשים. בעיניהם, מדענים משתתפים בקהילות בעלות נורמות לשוניות וחברתיות, ערכים, ודרכי פעולה משותפים. שפתם של המדענים ודרכי הפעולה שלהם פותחים להם אפשרויות בעולם החברתי ובעולם החומר כאחד. לפי הגישה הסוציו-תרבותית, המטרה העיקרית של הוראת המדעים היא לעזור לתלמידים להשיג שליטה במשאבי השפה והתרבות כדי להיות מעורבים בשיח בקהילת המדע.

למידה כשליטה בדרכי שיח מרובות. החוקרים הסוציו-תרבותיים רואים את הקונפליקט העיקרי עומד בפני התלמידים לא בקונפליקט המושגי כפי שרואים חוקרי השינוי המושגי, אלא כקונפליקט בין דרכי תקשורת (discourses) – דרכי ידיעה, עשיה, דיבור, קריאה, וכתיבה. במצב כזה, אמצעי ההוראה בגישת השינוי המושגי מתבססות על בניית טיעון רציונאלי בשיח מדעי משותף, ואינן מספיקות. כלומר, המורה ותלמידיו צריכים למצוא דרך ליישב את הקונפליקט הקיים לא רק בין מערכי החשיבה אלא גם בין הערכים, הנורמות החברתיות ודרכי השימוש בשפה.

שיטות המחקר לניתוח תרבות, שפה ודרכי פעולה של הלומדים

שיטות המחקר הן יותר נטורליסטיות – כמו תצפית בטבע, מנסים להבין כיצד המורה ותלמידיו מדברים, כותבים, ומתנהגים כשהם עובדים יחד. החוקרים שואפים להבין כיצד המשתתפים מתנהגים בהקשר החברתי של הכיתה ופחות עוסקים בידע המושגי. פעמים רבות, החוקרים מפרטים את הרקע הלשוני והתרבותי של כל אחד מהם עצמם, כולל פרטים על המורה ותלמידיו. ובדרך כלל לא משתמשים בכלי מחקר פורמליים לאיסוף נתונים מובנה.

שיטות הוראה ללמידה סוציו-תרבותית

חוקרים סוציו-תרבותיים מתמקדים בסיוע ללומדים לשלוט בשפה ובנוהגים של תרבות הדיסציפלינה. המחקרים בגישה עוסקים בגישור בין ההבדלים הלשוניים והתרבותיים הקיימים בין מורים לתלמידים. חותרים ליצירת "מקום שלישי חופף" (congruent third space) בו השיח היומיומי של הלומדים והשיח והידע המדעי יכולים להתמזג ליצירת הבנה חדשה. במקום שלישי כזה ניתן ליישב קונפליקטים סוציו-תרבותיים ותלמידים מבתים שונים יכולים לתרום משאבים אינטלקטואלים לקהילת הכיתה. חוקרים סוציו-תרבותיים רבים מתמקדים במטפורת השולייתיות (apprenticeship) לתיאור הלמידה.

כוחו ומגבלותיו של המחקר הסוציו-תרבותי

המחקר הסוציו-תרבותי צעיר יחסית בשדה הוראת המדעים (משנות התשעים המאוחרות) והשפעתו על המדיניות ודרכי הפעולה בהוראת המדעים קטנה יחסית לגישת השינוי המושגי. המחקר מעלה אתגרים מתודולוגיים, בעיקר משום שקשה לאסוף נתונים כמותיים או לתרגם את הרעיונות הסוציו-תרבותיים לגבי הוראה למרשמים של פעילויות הדירות בהוראה. למרות שקיימות דוגמאות להתערבויות המבוססות על רעיונות סוציו-תרבותיים. הרעיונות והשיטות במחקר הסוציו-תרבותי זרים יותר לרוב מורי המדעים שהתחנכו להיות מדענים או מורי מדעים ולא נחשפו לעקרונות הלשוניים והאנתרופולוגיים המרכזיים כל כך למחקר הסוציו-תרבותי. לכן מורי המדעים צריכים להאבק כדי לחשוף קונפליקטים סוציו-תרבותיים ולהשתמש במשאבים התרבותיים שהילדים מביאים ללמידת מדע. מאבק זה משתלם, משום שהמחקר הסוציו תרבותי מייצר תובנות עמוקות ביחס לשתי השאלות החשובות בהוראת מדעים: מדוע תלמידים לא מצליחים בלימודי המדע? המחקר הסוציו-תרבותי מוסיף לתובנות המחקר בגישת השינוי המושגי, ומעמיק אותן. ניתן לראות כי התלמידים מתמודדים עם קונפליקטים תרבותיים בנוסף לקונפליקטים המושגיים. יתרה מזאת, שיטות המחקר הסוציו-תרבותי חושפות את הקונפליקטים הללו בעיקר בכיתות מסוימות ומראות כיצד הם מעכבים את למידת המדעים אצל התלמידים. לגבי השאלה השנייה העוסקת בפער ההישגים, המחקר הסוציו תרבותי מספק תובנות משמעותיות. גישה זו חושפת דרכים רבות בהן קהילות השיח המדעי נבנות סביב השפה, הערכים, והנורמות החברתיות של חבריה – בעיקר אירופאים בני מעמד הביניים. גם בבתי הספר, רוב המורים שייכים לקבוצה זו, ולכן תלמידים ממוצא אירופאי בני מעמד הביניים זוכים ליתרון על פני תלמידים מרקע חברתי ותרבותי שונה. החוקרים הסוציו-תרבותיים ערים לכך שליתרונות האלו יש השלכות רגשיות ואינטלקטואליות, ומצביעים על היותה של למידת מדעים תהליך רגשי ולא רק אינטלקטואלי. הם מציעים לפתור בעיות מוטיבציה וניכור כלפי בית הספר באמצעות שימוש במשאבים התרבותיים שכל התלמידים מביאים לבית הספר.

הגישה הביקורתית

העצמה באמצעות אוריינות מדעית

גישה זו מכירה בקיומם וחשיבותם של הקונפליקטים המושגיים והתרבותיים, אולם מתעניינת בדרכים בהן הם מושפעים מכוח ואידיאולוגיה. חוקרים ביקורתיים חותרים להראות כיצד מעמדות דומיננטיים תמרנו את "האמת" לטובתם, כולל האמת המדעית (פוקו 1977, סקוט 1998). מבקרים פמיניסטים של המדע השפיעו במיוחד על הוראת המדעים. חוקרים אחרים התמקדו בדחיקתם של תלמידים שאינם מהמעמד הדומיננטי, הצידה וכינויים "disadvantaged", או "בסיכון", "טעוני טיפוח". לדוגמה, העבודה של Barton and Kimberly Yang, 2000 שבה הן מבצעות ניתוח מקרה של מיגל, אב צעיר, החי במחסה לחסרי בית בניו יורק עם אישתו ושני הילדים שלהם. הכותבות מעמידות את עצמן כמליצות יושר למיגל מול תרבות הכוח המשפיעה על בתי הספר ולמידת מדעים. 

שיטות המחקר

ניתוח המקרה של מיגל תוך שימוש בארבע התנסויות מפתח בהן תרבות, כוח, בית ספר ומדעים שיחקו תפקיד בחייו.

1.      מיגל תמיד הפגין אהבה לטבע. הוא מגדל זוחלים למכירה ולומד עליהם ומנסה להסביר אותם.

2.      מוריו והיועצים בביה"ס שלו ייעדו אותו למסלול מיקצועי ואף פעם לא הציעו לו לקחת קורס במדעים.

3.      למיגל ביקורת על התרבות ממנה הגיע – "התרבות האמריקאית לא מכבדת פורטוריקנים ולכן אנחנו לא משקיעים מאמץ להשיג כבוד"

4.      גידול ילדים – מיגל הוציא את ביתו מהצהרון במחסה וסירב לשלוח אותה לבית ספר שמאכלס בעיקר פורטוריקנים. אמר שהוא מעדיף לשלוח את ילדיו לבית ספר של לבנים המנוהל על ידי לבנים, פורטוריקנים יכולים ללמוד מאחרים כי הם מצליחים ואנחנו לא.

הכותבות מספרות סיפור של תסכול ואכזבה. הם רואות את הסיבות לתסכולו של מיגל ביכולתם של בעלי הכוח להחליט על הנורמות והערכים של השיח, ולהזניח את נקודות המבט התרבותיות השונות כפגומות. הן מציעות שמורי מדעים יפסיקו עם הרטוריקה של "מדע לכל" ויבינו כיצד תרבות וכוח משפיעות על יצירת קהילה מדעית משתפת.

מאפייני המחקר הביקורתי

המדע אידיאולוגי ומוסדי בעיקרו. חוקרי השינוי המושגי רואים אמת מדעית כממוקמת באופן היסטורי, המדענים בכל דור מוגבלים מבחינת הנתונים הזמינים להם ונקודות המבט שעברו אליהם מהדורות הקודמים. ראייה זו שואבת את יסודותיה מההשקפה הפוזיטיביסטית. 

החוקרים הסוציו-תרבותיים רואים אמת מדעית כממוקמת מבחינה תרבותית: תרבויות שונות מחליטות מה נכון לפי הסטנדרטים הייחודיים שלהם ונורמות הטיעון המקומיים. בבסיסה נמצאת ההשקפה הרלטיביסטית.

החוקרים הביקורתיים רואים את "האמת" כמשרתת את הכוח: מעמדות דומיננטים של אנשים מארגנים את חוקי המשחק כך שהידע ודרכי החשיבה והפעולה שלהם ייראו עליונים לעומת אלו של המעמדות האחרים. והטענות כי הידע המדעי אובייקטיבי וחסר פניות ממסך את הדרכים בהן ידע ונוהגים מדעיים משרתים את תרבות הכוח. הראייה הביקורתית לא טוענת לחוסר פניות, להפך, ראייה זו צמחה מההשקפה המרקסיסטית והיא בעלת אידיאולוגיה מוצהרת - תמיכה במעמד "המדוכאים" לעומת הכוח והשלטון. כלומר, לזרם הביקורתי יש אידאולוגיה מוצהרת.

למידת מדעים כאינדוקטרינציה והתפתחות מודעות ביקורתית. תלמידים לומדים לקבל כאמת, ידע המתוכנן לשרת את האינטרסים של בעלי הכוח. החוקרים הביקורתיים קוראים לפיתוח אוריינות ביקורתית. תלמידים צריכים ללמוד לא רק כיצד להשתתף בקהילות מדעיות אלא להטיל ספק ולבקר את היחסים בין הקהילות הללו ואינטרסים כוחניים אחרים.

שיטות המחקר לגילוי וניתוח אידיאולוגיות ויחסי כוחות. חוקרים ביקורתיים מטילים ספק בקיומו של ידע חסר פניות. הם טוענים שההטיה מובנית ברקע  ובנקודות המבט שלנו.

שיטות ההוראה להשגת אוריינות ביקורתית

חוקרים ביקורתיים קוראים להשתמש בשינויים בארגון ובאידיאולוגיה של בית הספר כדי לשפר את ההוראה, כולל שינוי ביחסי הכוחות בבתי הספר וקבלת ידע הנחשב מחוץ לגבולות מדעים בבית הספר. הם מצביעים על בתי ספר אלטרנטיבים או תוכניות חוץ בית ספריות כמו התכניות לעניים שהקים פאולו פרירה.

כוחו ומגבלותיו של המחקר הביקורתי

למחקר הביקורתי השפעה קטנה בלבד על המדיניות לעומת הגישות האחרות כנראה בגלל שהחוקרים הביקורתיים מטילים ספק בבסיסה של המדיניות, ובמדידות ההישגים במדעים. החוקרים הביקורתיים פתחו כלי ניתוח החושפים את האג'נדות החבויות בתרבות הכוח של מוסדות שהחברה מינתה להיות אחראיים לחינוך מדעי. המחקר הביקורתי עוזר לנו להבין את הדרכים בהן פער ההישגים אינו תאונה מצערת, אלא הוא נשמר משום שהוא משרת את האינטרסים של מי שמפיקים תועלת מגישה נוחה ושליטה בידע המדעי.

בשנות השבעים הזרמים העיקריים בהוראת המדעים היו התיאוריה הביהביוריסטית של גנייה, הלמידה הורבלית של אוסובל, והתיאוריה ההתפתחותית של פיאז'ה. ניתן לראות כיצד הן הובילו בעיקר לגישת השינוי המושגי. בשנות העשור הראשון של מאה זו מצטרפות אליהן גישות רלטיביסטיות ופוסטמודרניסטיות יותר. לסיכום, תובנות משלושת הזרמים מספקות לנו הבנה עשירה ועמוקה יותר של למידת מדעים מכפי שהיינו מקבלים אם היינו מסתכלים רק על גישה אחת.

מבוסס על:

Perspectives on science learning, Charles W. Anderson, pp 3-30. In Handbook of research on science education. 2007. Ed. Sandra K. Abell, Norman G. Lederman.

דוגמאות לגישת השינוי המושגי:

Linking phenomena with competing underlying models: A software tool for introducing students to the particulate model of matter. Snir, Smith, Raz. Science Education, 2003. 794-830, Vol 87, Issue 6.

דוגמאות לגישה הסוציו-תרבותית:

Moje, E.B., Collazo, T., Carrillo, R,. Marx, R.W. 2001. Maestro, what is "quality"?: language, literacy and discourse in project-based science. Journal of Research in Science Teaching, 38, 469-498.

דוגמאות לגישה הביקורתית:

Barton A.C., 2000. The culture of power and science education: learning from Miguel. Journal of Research in Science Teaching, 37, 871-889.

לקראת טבלט בכיתה

קיבלנו טאבלטים כניסוי עם אחת השכבות בתיכון למדעים. מאד שמחתי, הזדמנות נהדרת לנו ועוד דוגמה לחזון ולחדשנות של ההנהלה. אני מתכננת להשתמש בטאבלט בהוראה כדי להראות מצגות וסירטונים, לחפש ולקרוא מידע בנושאים שעולים בשיעור, לעשות מבחנים ובחנים ב- moodle בזמן השיעור ובטח יש עוד דברים שעוד לא חשבתי עליהם. 

ניהול השיעור עם טאבלט

One note

יחד עם הטאבלט אנחנו מקבלים אפליקציה עם ספר הלימוד, הנקראת learni. האפליקציה מאפשרת לעבוד מתוך ספר הלימוד - להצמיד לו ברובד נוסף סימניות, סיכומי השיעור של התלמיד, סירטונים ועוד. גם אפשר לראות כך אם הילדים יצאו מהספר ומשוטטים ברחבי הרשת, ו- "למגנט" אותם חזרה לספר. נשמע יפה, אבל זו לחלוטין אינה הדרך שבה נראה לי נכון ללמד.

הרעיון הבסיסי של האפליקציה הזו בעייתי בעיני. מצד אחד אנחנו מביאים קדמה טכנולוגית להוראה שלנו, ובו בזמן, מתבססים על שיטות פדגוגיות של המאה ה-19. כיום הידע לא נמצא רק בספר הלימוד - ולא נכון לתת לספר הלימוד את המקום הזה שלא מגיע לו, גם אם הוא מעודכן ומהימן. היום הידע נמצא במקורות מגוונים ורק חלקם בספר, אחרים במאגרי מידע וכולי. ובכלל, אני לא מלמדת כך. בכיתה מתרחש תהליך ועולים רעיונות ורק מידי פעם נעזרים בספר כמקור מידע ובטח שלא מקור המידע היחידי. נכון יותר לדעתי שאפליקציה המיועדת לכיתה תצא מידע של התלמיד.

 באפליקציית הפנטזיה שלי:

- מסך הכניסה דומה ל- onenote ויכול לכלול מלבד נושאים בהם מתעסקים בביה"ס גם נושאים מתחומי העניין האחרים של הילד.

- בכל קורס שלומדים יש מחברת דיגיטלית שהתלמיד יוכל לעשות לה פרסונליזציה - לקשט, להשתמש בצבעים, לכתוב גם בהקלדה וגם ב- freehand, להקליט את מהלך הכתיבה והציור שלו (כמו ב-khan academy), וגם במפות מושגים.
- מחברת זו תייצג את הידע שלו ואליה הוא יוסיף דברים שהוא כותב, מצגות, תמונות, סירטונים וגם קטעים מהספר ולא הפוך - הידע בספר והילד מוסיף אליו את כל הדברים שהזכרתי כולל הכתיבה שלו. זה יוצר ניכור בין הידע לילד.

- אחד מהאייקונים בדף הכניסה צריך להיות קישור ל-moodle, או לסביבת למידה סגורה אחרת בה משתמשים בשיעור. 

אני רוצה שדפים במחברת של הילדים יוכלו להיראות כך בנוסף לאפשרות של הקלדה כמובן:

Khan Academy: mitosis

Khan Academy: History

אם משהו מכיר אפליקציה כזו או דומה באנדרואיד, אודה מאד אם תכניסו תגובה למטה.

בנוגע לבעיה של עזיבה "מטאפיזית" של התלמידים בשיעור - בפוסט בהמשך - יש לי כמה רעיונות ואני מקווה שיגיעו מי שיוסיפו רעיונות בתגובות.

בוב הבנאי - אתר לתלמידי ביולוגיה

חזרנו מטיול באיטליה (תמונות למטה) והמשכתי להרכיב את האתר שלי בביולוגיה הנושא כרגע את השם המרגש: מדעי החיים - כל הצעה לשם מגניב מוצלח יותר תתקבל בברכה - פה למטה בתגובות.

מטרות האתר:

1. לרכז תמונות, סירטונים והמחשות למען התלמידים.
2. לשים קישורים בהם אני משתמשת בכיתה כדי שיהיו מרוכזים במקום אחד בזמן השיעורים. בעיקר בכיתות עם הטבלטים.
3. לבנות אוסף של מקורות מידע בעברית, שיהיו מהימנים ולפי נושאים, וגם מקורות כלליים בתחומי הביולוגיה, כדי שישמשו תלמידים שעושים סקירת ספרות לצורך עבודת חקר.

הצורך באתר כזה עלה כאשר האתר של הקורס שלי ב- moodle (מוודל) עלה על גדותיו והילדים הפסיקו להיכנס ולמעשה גם אני. אני יכולה לפתוח לקורס מספר סביבות למידה במוודל לפי הנושאים, שיהיו מקושרות לאתר מוודל מרכזי. כך הציעה לי עדה דרורי, אחראית תחום תקשוב באגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך. חשבתי שבעצם אין שום סיבה שאסופת הקישורים שאני שמה במוודל תוגבל בסיסמה. לכן, החלטתי לבנות אתר שירכז את כל החומרים, יהיה מזמין ככל האפשר - חגיגת ביולוגיה ושיהיה פתוח לכל מי שמתעניין.

וכך, במוודל יישארו פעילויות הפורומים, המבחנים, ונראה מה עוד - ובאתר כל השאר.

צורך נוסף עלה עקב מחסור במקורות מידע מדעי מהימן בעברית. 

בנוסף לאתר, פתחתי בלוג חדשות - שמכניס היבט דינאמי לאתר - אני מקווה שצוות ביולוגיה ותלמידים ישתתפו בו כעורכים ומחברי רשומות. החלטתי לפתוח את הבלוג בוורדפרס משום ששם אפשר להגדיר עמוד סטטי שעולה בכל פעם שנכנסים, כמו עמוד כניסה (גם כי רציתי ללמוד לעשות בלוג בוורדפרס). כשנכנסים לבלוג בבלוגר של גוגל מגיעים לרשומה האחרונה. העדפתי לבנות את האתר עצמו בגוגל סייטס משום שארגון הדפים נראה היה לי יותר נוח ויותר מקושר וגם העיצוב יותר מתאים לעברית - (יתכן שאני לא מכירה מספיק את וורדפרס). גם בלוג החדשות זקוק לשם טוב יותר. כרגע הוא נקרא מה קורה בביולוגיה. ביקשתי מבני רעיונות לשמות והוא הציע: רשת ב-יולוגיה, רשת קשת. אודה מאד לכל מי שיציע רעיונות לשם :) וכמובן לכל הערה והארה לגבי האתר והבלוג.
ההערה של בני היתה: לא ברור איפה מתחילים ולאן הולכים - לכן אני עומדת לקשר יותר בין הדפים באתר - בכל דף יהיו הצעות להמשך - וזה באמת יותר דומה לידע בביולוגיה המקושר כמו רשת היררכית.

והנה קצת תמונות של הצלמת אביב קשת, מומלץ לצפות בהן כשמקשיבים לשיר הטיול המהולל: i found my love in portofino

'חיי הנצח של הנרייטה לאקס' מאת רבקה סקלוט

מוויקיפדיה

בסיפור מרתק מתחקה רבקה סקלוט אחר חייה של הנרייטה לאקס, אשר מגופה נלקחו תאי HeLa המפורסמים. הנרייטה לאקס לקתה בסרטן צוואר הרחם. במהלך ניתוח להסרתו בבי"ח ג'ונס הופקינס שבבולטימור, נלקחו חלקים מהרקמה לניסויים בגידול תרביות תאים - שיטה שלא הייתה מבוססת בתקופה זו. לאקס חתמה על טופס הסכמה לניתוח, אולם לא נאמר לה שיישמרו דגימות מהגידול והיא לא התבקשה להסכים לכך.

סקלוט מספרת גם על משפחתה של הנרייטה ומציירת תמונה עגומה של החיים של שחורים בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-20, במיוחד אם הם לקויי שמיעה, לוקים בבעיות התפתחות, אפילפטיים או חולים סופניים.
מתואר בכאב הניתוק בין הרופאים והמדענים שטיפלו בתאים ובמשפחה לבין בני המשפחה. חומה בצורה של חוסר רגישות, שפה שונה ובערות הדדית.

במקביל מספרת המחברת את הסיפור המדעי של התאים. זהו סיפור שכולל פיתוח שיטות לגידול תאים בתרבית, חקר הסרטן, המחקר בביולוגיה של התא, פיתוח תרופות וחיסונים בעזרת שורת התאים ובדיקתם על התאים. התאים היו כל כך מלאי חיים ואגרסיביים עד כדי כך שגדלו בתנאים מאד מגוונים ו"השתלטו" על תרביות תאים אחרות. התברר כי מאמרים רבים מבוססים על תאי HeLa בטעות ולא על תאים שעליהם הם דיווחו. התגלית הזו הביאה לעליה בקפדנות שבשמירה על "נקיונן" של תרביות תאים מ"זיהומים" של תאים אחרים ולהקמת ה-ATCC, מוסד אמריקאי המחזיק ומשווק תרביות תאים בדוקות לשימוש במחקר. מהפכה נוספת שהתרחשה בעקבות השימוש בתאים של לאקס ובשימוש ברקמות ובבני אדם אחרים הביאה למודעות לצורך בהסדרת הניסויים בבני אדם ובכל חומר המגיע מהם, גם אם הם אסירים, שחורים, קטינים או גורמים חלשים אחרים בחברה. כיום ברור ומוסדר בחוק שיש לבקש את הסכמתו של אדם להשתתפותו בניסוי - לא רק אם מנסים עליו טיפול או תרופה, אלא גם אם משתמשים ברקמות הנלקחות מגופו.


לפי החוק, יש לבקש את הסכמתו של כל חולה (או האפוטרופוס שלו) ללקיחת דגימות רקמה, תאים או דנ"א - גם אם אלו רקמות מיותרות המיועדות להשמדה לאחר הניתוח כמו רקמות גידול סרטני. לפני קבלת הסכמה של החולה להשתתפות בניסוי חייב רופא לתת לו/ה הסבר מפורט בשפה שהוא/יא מבינ/ה. לאחר ההסבר, אם החולה מסכים, הוא חותם על טופס הסכמה מדעת בו כתובים פרטי הניסוי באופן המובן לציבור ובשפה אותה החולה דובר. למשל, בארץ בדרך כלל מכינים מספר טופסי הסכמה בשפות שונות לאישור של ועדת הלסינקי המסדירה את הניסויים בבני אדם. עדיין לא ברור מה קורה אם הדגימות מהוות בסיס כלשהו לרווח מסחרי עתידי. בדרך כלל בשלב לקיחת הדגימות מקווים רק להתקדמות מדעית, התקדמות של המדע הבסיסי, ולא לרווח מסחרי. וגם אם נראה בשלב זה שייתכן רווח מסחרי - הכל עדיין רק רעיון של מדען או מדענית, הבהוב של מחשבה מקורית. מימוש הרעיון תלוי באופן משמעותי בכישרונם/ן של המדענים/יות ובעבודה קשה של אנשים רבים, ואם אכן יש השלכה מעשית ישירה מהמחקר, יש צורך בהשקעה של חברה תרופות או ביוטק ועבודה נוספת של פיתוח התרופה או הטיפול. כלומר, הדרך מאד ארוכה. ולכן סביר להניח שבטופסי ההסכמה המודעת יהיה כתוב "לא צפוי רווח מסחרי עתידי" או "במקרה של רווח מסחרי עתידי לא יינתן רווח כלשהו לחולה" כדי לכסות תביעות עתידיות. בכל מקרה, התחשבות בנושאים הללו בשלבים כה מוקדמים של מחקר בסיסי בדרך כלל מרתיעים מדענים מליזום מחקרים כאלו שכן הדבר מעכב את אישור הניסוי באופן משמעותי, וכשהניסוי מאושר לבסוף הוא יכול להיות כבר לא רלוונטי.

מרגש במיוחד היה הסיפור שסקלוט מתארת על המדען הצעיר מבית החולים האוניברסיטאי הגדול, ג'ונס הופקינס שהשתמש במחקר שלו, כמו מדענים רבים אחרים, בשורת תאי HeLa אך בניגוד לאחרים, חש אחריות כלפי המשפחה. הוא יצר אתם קשר והזמין אותם למעבדה שלו. הסביר להם בסבלנות מהו תא, הראה להם תאים מתחת למיקרוסקופ ונתן להם במתנה תמונה שהכין ובה תאי HeLa הצבועים באופן מרהיב בסמנים פלורסצנטיים.

בפעם הראשונה שהזדמן לי לעבוד עם תאי HeLa סיפרו לי כי אלו הם תאים של גידול בצוואר הרחם של אישה בשם הלן. למעשה זו הייתה הפעם היחידה שבה דובר על האדם שתרם את התאים שגידלנו. גידלתי את התאים, הכנסתי להם גנים של חלבון-נשא הנמצא בקרום התא. הכנסתי מוטנטים שונים שהכנתי ובאמצעותם חיפשתי מרכיבים במבנה הנשא החשובים לתפקודו התקין. במהלך השנים הזדמן לי לעבוד עם שורות תאים רבות. הן בדרך כלל מוכרות לפי סוג הגידול שלהן, או מוטציה משמעותית שבו, ולא מוזכר האדם שתרם אותן. כמובן, רק כאשר התאים הוכנו במעבדה שלי ידעתי מי התורם. גם לא ידעתי כלל כי כל השיטות בהן אני משתמשת בגידול תאים בתרבית מבוססות על התאים הראשונים שאי פעם גדלו בתרבית לאורך שנים והם התאים שנלקחו מהנרייטה לאקס.


מה דעתך? עד לאן מגיעה זכותו של אדם על חלקים שנלקחים מגופו? האם אנשים זכאים ליהנות מרווחים שהתקבלו ממחקר בו נעשה שימוש בתאים, רקמות או דנ"א שנלקחים מגופם?


לקריאה נוספת: 

• קישור למאמר מ-Wired עם timeline המתאר את המחקר והאירועים הקשורים לשורת התאים HeLa ודוגמאות נוספות לשורות תאים נפוצות.
• על הספר המתורגם: סמדר רייספלד ב"הארץ", ובאתר טקסט.

Charlotte Brontë: Shirley, a Tale, 1849

באנגליה של תחילת המאה ה- 19 (1811) בזמן של קשיים כלכליים עקב המלחמות הנפוליאוניות מתרחשים תהליכים חברתיים דרמטיים. בזמנים הללו הוכנסו לאנגליה מכונות אריגה שמופעלות על ידי קיטור. העובדים זועמים ומפגינים בניפוץ מכונות האריגה במהומות ה- luddites. המהומות שמות את בני מעמד הביניים, המעסיקים, אל בין הפטיש לסדן. כדי לשרוד בתקופת המלחמות הם נאלצים לפטר עובדים. 

התהליכים החברתיים הללו מתרחשים במקביל לתהליכים פנימיים שעוברות הדמויות העיקריות. הספר מתחיל בתיאור התקפה של מפוטרים, צעירים בגילאי 20-30 רובם בעלי משפחות, באישון לילה על מפעל אריגה משפחתי. זהו תיאור של מקרה אמיתי אותו כנראה שאבה ברונטה מסיפוריו של אביה וממסמכי משפט שהתנהל נגד הפורעים.

כשהמהומות ברקע אנו פוגשים את קרוליין, יתומה צעירה רגישה וחכמה הגדלה אצל דודה, הכומר, איש קר ומחושב. קרוליין חוברת לשירלי, גם היא יתומה אך יורשת עשירה. הן מוצאות אחת בשניה נפש תאומה ומגלגלות רעיונות ומחשבות זו עם זו. מסביבן הסדר הישן מתנפץ והן מצטרפות לניפוצו - בין אם שירלי שבוחרת את חתנה נגד רצון המשפחה, או קרוליין שנושאת נאומים פמיניסטים.  בלשון חופשית:'על הגברים להעדיף שלא נישאר רק רוקמות ואחראיות על הבית - הרי כך אנו מתנוונות והם לא ירצו לבלות עם מי שהרקמה היא פיסגת העיסוקים שלה...'

בעל מפעל הטקסטיל מבין בשלב מסוים שעליו להתחשב גם בנוף האנושי שמסביבו. אמנם הוא מכניס מכונות למפעל אבל הוא גם עוזר לאחד המפוטרים למצוא עבודה. כשהוא מתכנן את העתיד הוא מצייר עיר גדולה שאחיו יבנה ובה יגורו כל האנשים שהוא יספק להם עבודה. הוא רואה בחזונו את כל השדות שמסביב שחורים מפחם בזכות המפעל שיבנה. בעיניו זהו ניצחון גדול ועזרה לזולת שכן הוא יאפשר לאנשים רבים לחיות בכבוד ולפרנס את משפחותיהם. הרי החזון שלו:

The beautiful wild ravine shall be a smooth descent; the green natural terrace shall be a paved street. There shall be cottages in the dark ravine, and cottages on the lonely slopes. The rough pebbled track shall be an even, firm broad, black, sooty road, bedded with the cinders from my mill; and my mill, Caroline--my mill shall fill its present yard.

"Horrible! You will change our blue hill-country air into the Stilbro smoke atmosphere."

"I will pour the waters of Pactolus through the valley of Briarfield."

"I like the beck a thousand times better."

" I will get an Act for enclosing Nunnely Common, and parcelling it out into farms

Stilbro' Moor, however, defies you, thank Heaven! What can you grow in BilberryMoss? What will flourish on Rushedge"

Caroline, the houseless, the starving, the unemployed shall come to Hollow's Mill from far and near; and Joe Scott shall give them work, and Louis Moore, Esq., shall let them a tenement, and Mrs. Gill shall mete them a portion till the first pay-day."

She smiled up in his face.

"Misery generates hate."

—Charlotte Brontë



הפרקטל שבך

האם יעילותו של עיקרון הגדלת שטח הפנים בנפח נתון, בריאות, במעי, או בסיבי פורקינייה בלב, מתבטאת ביחסים מתמטיים כפי שמתקיימים בפרקטלים?


אתר לימודי על פרקטלים, מייקל פריימס מאוניברסיטת ייל
הסבר על פרקטלים בכוכב קוך מסלמאן קאן עם כתוביות בעברית

Fractals in physiology and medicine, Yale Journal of Biology and Medicine.

פרקטלים בפיזיולוגיה (אונ' ייל, ארה"ב)

פעילות חקר כיתתית בלימודי אנגלית

ברוק מור, מורה לאנגלית בכיתה ח', מספרת שיום אחד נכנסה לכיתה, הביטה בילדים ובהשראה פתאומית שאלה אותם, מה הם רוצים ללמוד.

"מה את לא עומדת לתת לנו שאלה?"

"לא. הרעיון הוא שאתם תחליטו מה אתם רוצים ללמוד. ליאם, נא רשום סדר דיבור"

לאחר דיון רב, הם הגיעו להסכמה שהם רוצים ללמוד "כיצד אנשים מוצאים אושר במקומות החשוכים ביותר". וכך עשו. כשהילדים חקרו, סיכמו, דנו ושילבו יחד את המידע שאספו, ברוק הייתה עסוקה בעיקר בשאלה כיצד היא מוודאת שהילדים לומדים את תוכנית הלימודים למרות שבדיוק היא נתנה להם שליטה על הלמידה.

הלמידה שהתנהלה מאותו הרגע התמקדה בתמיכה והנחיית התלמידים להתקדם בביטחון בכיוון בעל תכלית. הדגש על כיוון במקום על יעד, היה מאד חשוב ולימד את כל הנוגעים בדבר להעריך את התהליך לעומת התוצר. הם החלו את המסע בלי שידעו לאן יוביל אותם. הייתה שאלה, היה ידע מוקדם ששימש כמשאב, ומרץ.

הידע המוקדם הגיע ממספר מקורות:

1.      הספרנית לימדה את תהליך המידענות בשני שיעורים וכיוונה את התלמידים בסבך מקורות המידע הזמינים להם, והכישורים הנדרשים לניווט ביניהם. הם הוכשרו להשתמש בציטוטים, לחפש ביעילות ולסכם.

2.      המורה לימדה בעיקר לסכם מאמר, ליצור רעיונות חדשים מתוכו, לעשות רפלקציה על החשיבה של התלמידים, לקדם דיונים, לפתח רעיונות לעומק ולתקשר את הממצאים.

3.      התלמידים פנו אף הם לידע הקודם שלהם בסיפורים אישיים והקשר שלהם עם אושר.

מלבד מקורות הידע הקודם, השתמשו לצורך החקר במשפחות, באינטרנט, בכתבי עת ובספרי פרוזה כמקורות.

מה דעתך? כיצד למידה כזו יכולה לתרום לתלמידים ובכלל לכיתה?

פוסטמודרניזם ומדע מנקודת המבט של מדען

שמעתי על הפוסטמודרניזם במקרה במקביל למחקר שערכתי על הקשר בין שונות גנטית מסוימת לסרטן ריאות (השונות הגנטית אותה חקרנו שכנה לפני הגן של הרצפטור לניקוטין). הקשר בין שני הרעיונות עורר אצלי את השאלה האם הפוסטמודרניזם יכול לשכון בהרמוניה עם המדע? או שהאמת המדעית אינה אבסולוטית אלא תוצר של אג'נדה ופוליטיקה.

אכן, ישנם נושאים במדע שמשקפים או כוללים אמיתות רבות והאמת המוסכמת על רוב המדענים מושפעת  מגורמים רבים ולא כולם מדעיים. מטבעו האמפיריסטי של המדע הוא כולל אמיתות אוניברסליות במידה רבה יותר מאשר ניתן למוצאן במדעי החברה, פסיכולוגיה ובוודאי במדעי הרוח. בעיני כל תחומי המדעים מורכבים בחלקם מאמנות ובחלקם ממדע - מדעי החברה והרוח הם אולי יותר אמנות מאשר מדע - זה לא עושה אותם פחות תקפים וחשובים ומדעי הטבע והמדעים המדוייקים הם קצת אמנות וקצת יותר מדע. 

אמיתות רציונאליות, אבסולוטיות ואוניברסליות במדע הן עקרונות ומושגים המונחים בבסיס המדע. למשל  מחזור הדם - וויליאם הארווי ידע שהדם נמצא בצינורות בגוף לאחר שראה זאת בגופות של מתים שניתח. לאחר שלחץ בשני מקומות על ורידי היד וצפה בהתמלאותם בדם רק מכיוון אחד, הקיש שהדם זורם במחזוריות בגוף - מחזוריות זו היא אמת אוניברסלית - גם אם יש יוצאי דופן, וגם כשאנו מודעים לקיום של לימפה ומח העצם. אין פה מקום לפוליטיקה או אג'נדה. כך גם אמת קיומו של המושג - חלבון האינסולין או כל חלבון אחר, שהרצף של מרכיביו עשוי להיות שונה מאדם לאדם אבל במספר רב מאד של בני אדם הוא נמצא בהומולוגיה (דמיון) מרובה ולכן קיומו כמושג הוא אמת אבסולוטית. 


מאידך, מגוון האמיתות והראייה הפוסט מודרניסטית חודרים אל המדע מכוחו של סדר היום החברתי תחתיו פועלים אנשים ובהם גם מדענים: ישנן תיאוריות מדעיות שיש המעוניינים לקדמן או לעכבן מסיבות שאינן מדעיות. בתקופת הפוסט-דוקטורט שלי גילינו במעבדה כי יתכן שאפשר להשתמש בתאי גזע ממבוגר כמקור לטיפול רפואי. זו הייתה תקופתו של ג'ורג' בוש הבן וחששנו שקבוצות נוצריות דתיות ינצלו את הממצאים שלנו לעכב את המחקר בתאי גזע עובריים. לכן הדגשנו בכל הזדמנות פומבית שנקרתה בידינו שהממצאים החדשים אינם מבטלים את חשיבותו של המחקר בתאי גזע עובריים. כמה שנים קודם לכן, בתקופת המאסטר אצל מרתה רוזין, חקרתי את ההשפעה של דחק טרום לידתי על הצאצאים בחולדות, ובדקתי האם קיים הבדל בין המינים - קראתי אז מחקרים שהונעו באופן ברור על ידי דעה קדומה - הדבר ניכר בעיגולי פינות בתהליך המחקר (בדרך הצגת התוצאות, המנעות מהוספת  error bars לגרפים וניסויים שתקפותם ומהימנותם נתונה בספק). בנוסף לכך, תמיד ברור כי יש להיזהר בפרשנות של פרסומים העוסקים בתרופות או ב- drug targets, שכן הכותבים עלולים להיות מושפעים מאינטרסים כלכליים.


עצוב להיווכח כי לעיתים תיאוריות מקוריות וחשובות, נקברות בגלל פוליטיקה פנימית בעולם המדע - על תיאוריה אחת כזו סיפרתי ב"לרוץ אל המוח". במקרה זה האמת יצאה לאור כאשר השתחררה הפוליטיקה מהאנשים שמשלו בתחום, וזאת משום שהממצא היה אמת אבסולוטית ואוניברסלית.

אם זאת, לראייה הפוסטמודרניסטית יש מקום במדע גם מבפנים ולא רק במבט של זר מבחוץ. אפילו בנתונים מדעיים ואבסולוטיים של ממש כמו אלו שהתקבלו בעקבות פרויקט הגנום האנושי. כשהחלו את פרויקט הענק של פיענוח הגנום האנושי, העריכו כי קיימת שונות מעטה בלבד ולכן המטרה הראשונית הייתה ל-"פענח את רצף הגנום האנושי". בשלב מסוים התברר ש-"הגנום האנושי"  הוא למעשה "גנומים אנושיים" ולא אחד. מהר מאד התפתחו ממנו פרויקטי-ענק נוספים כמו פרויקט 1000 הגנומים, פרויקט הגנום האישי (100,000 גנומים!), פרויקט המיקרוביום (פיענוח הגנומים של המיקרואורגניזמים החיים בגופינו) ופרויקט גנום הסרטן. אחת מהתהפוכות המתחוללות בעקבות הפרויקטים הללו היא מעבר מתרופות שאמורות לעבוד באופן אחיד על כולם, לרפואה מותאמת אישית - למרות שזה לא כל כך נוח לחברות הפרמה הגדולות. עוד בנושא רפואה מותאמת אישית.


 למעשה, אם בבסיס המדע לא הייתה אמת אוניברסלית, לא היתה לנו רפואה כמו שיש כיום, לא מכשירים ופתרונות טכנולוגיים ולא ידע על העולם, שתקפותו מוכחת על בסיס יומיומי, כפי שיש כיום.

לסיכום, יש אמיתות מדעיות כמו השונות גנטית בין בני אדם שהן אמיתות אוניברסליות, פוזיטיביסטיות, רציונליסטיות, אמפיריות ואבסולוטיות ועם כל זאת הן גם בעלות מאפיינים פוסטמודרניסטים -


              עד כמה אנחנו מתייחסים לשונות ומדגישים אותה - פה נכנסת האמנות, או הפוליטיקה.

Charlotte Bronte, Jane Eyre, 1847 and more of the Bronte sisters

שרלוט ברונטה: , 'וילט' 'ג'יין אייר','הפרופסור' ו- 'שירלי'

שלושת האחיות כפי שציירן אחיהן ברנוול
מימין לשמאל (כנראה) אמילי, שרלוט ואן

אמילי ברונטה: 'אנקת גבהים'
אן ברונטה: 'אגנס גריי' ו'הדיירת מאחוזת וויילדפל'

גמעתי את הספרים של האחיות ברונטה בנשימה אחת. אני עכשיו יחד עם לוסי סנו ב-Villette. 

Wuthering Heights (אמילי ברונטה) היה הכי מורכב מביניהם אך העציב לראות אהבה ויחסים כה עקומים. כמה חוסר תוחלת יש בנקמנות.


לאחר ששמעתי את ההרצאה של טימוטי ספורג'ין בקורס The English Novel על הספר שיניתי את נקודת המבט שלי על "אנקת גבהים" ועל שאר ספרי האחיות. הן כתבו את ספריהן בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה. התקופה שלאחר המהפכה הצרפתית היתה תקופה סוערת אשר הגיעה לשיא ב- 1848 בסדרה של מרידות באירופה, "אביב העמים". המרידות נכשלו אבל בעיקבותן הנצו רעיונות דמוקרטים, ליברלים וסוציאליסטים. בהתאם למתרחש בסביבה המדינית- חברתית, 'אנקת גבהים' מתארת דיכוי ולאחריו יציאה לחופש. הדיכוי מתחיל בדיכויו של היתקליף בעיקר על ידי הזנחה ומניעת חינוך, ולאחר מכן היתקליף מפעיל דיכוי תוקפני על הינדלי ובנו, הרטן. 

ג'יין אייר (שרלוט ברונטה), ברוחה החופשיה והאידיבידואליסטית הנהדרת יוצאת מדיכוי ומשיגה לעצמה חופש.אולי רק האישה הקריאולית שהוחבאה בעליית הגג לא השתחררה מהדיכוי. לרגע אנו חוששים שג'יין מכניסה את עצמה שוב למצב של דיכוי אבל נושמים לרווחה כשהיא מחליטה שלא להצטרף למיסיונר הפנאטי והקר בדרכו להודו. הוא מעדיף שלא להינשא לאישה שהוא אוהב משום שהוא מעריך שלא תעמוד בחיים של אשת מיסיונר בהודו ולכן מעדיף את ג'יין. אני לא בטוחה שאני מסכימה איתה בשמחתה על שיש אנשים כאלו בעולם שמטרתם כה חשובה בעיניהם עד כדי קור שכזה - היא אומרת שאנשים כאלו הם האנשים שמנהיגים ומובילים מדינות שלמות.

 'The tenant of Wildfell hall'  (אן ברונטה) מתאר אשה העומדת באומץ מול בעל אלכוהוליסט מדכא ומתעלל ולבסוף בורחת חסרת כל כדי להציל את בנה מידי אביו.  זו תקופה שבה כל רכושה של אישה עובר לידי בעלה לאחר נישואיהם. הלן, ה'דיירת' לא מצליחה להתרחק מהביקורת של הסביבה על צעדה. 

חוויה נוספת שחוזרת בספרים היא ההוראה. אגנס גריי, ג'יין אייר ולוסי סנו (מ'וילט') הן מורות. ג'יין אייר מלמדת בבית ספר כפרי המשרת את ילדי העניים - היא מספרת שהם פרועים אבל גם ביניהם היא מצאה מגוון יכולות והצליחה לעזור לחלק מהילדות להתפתח ולהגיע להשגים.


ב- Villette כמו ב'דיירת מאחוזת וויילדפלד', 'אנקת גבהים' וג'יין אייר עולה נושא הבדלי המעמדות כחסם בקשר בין אנשים. מעניין לצפות באיפוק האנגלי כערך המגיע עד אבסורד ב'Villette' כשלוסי סנואו היתומה חסרת כל מכרים בארץ זרה מגלה שמטיביה משנות ילדותה מתגוררים באותה העיר לא נופלת על זרועותיהם באושר והתרגשות אלא נוהגת באיפוק ומודה בזהותה רק לאחר שמטיביה מזהים אותה.

יש יתרון בקריאת הספרים הללו אחד אחרי השני, מלבד ההנאה. קריאה כזו מדגישה את החוטים המקשרים בין ספריהן של האחיות: היציאה לחופש, הוראה, נשים עניות ופשוטות מראה (אגנס, ג'יין ולוסי),העלאת האיפוק על נס, הבדלי מעמדות. יש פה ניצנים של ביקורת על המהפכה התעשייתית של דיקנס, בעיקר ב"שירלי". ולכן אולי באמת מתאים מפה לגשת לדיקנס.

אגב, אביב קראה את Wuthering Heights במסגרת הלימודים וחיברה מכתב מ'במאי' ל'שחקן' המזמין אותו להשתתף בסרט לפי הספר. אני מקווה שהיא תסכים לפרסם אותו פה.

אפשר לקרוא עוד על האחיות ברונטה בביבליומניה
על אן, שרלוט ואמילי ב- Victorian Web וגם באדלייד

ובנוסף The Bronte sisters web

וה- the literary gothic
כנראה שחלק מהאתרים האלו קשורים ל- מיצוהרו מצואוקה. ומאד מוצלחים

וסדרת הרצאות בנושא נשים בספרות.

אולי כדאי לצפות בסדרות על האחיות: In search of the Brontes

ואת The Brontes: three muses and their men

והורדתי לקינדל את הביוגרפיה של שרלוט ברונטה, שכתבה חברתה אליזבט גסקל. (ישירות מפרויקט גוטנברג).

הנה תמונות מהטיול הספרותי העתידי:

West Yorkshire

The Moors

14/1/2011